נראה שהתלמידים בכיתתך מבינים מאזכורים פשוטים, אך מתקשים להבין הפניות מורכבות ("גישה זו", "המצב הזה"). כדי לקדם אותם, התחילו עם סיטואציה יומיומית מוכרת אך לא ברורה מספיק: הציגו בפניהם צילום מסך של הודעה קצרה בוואטסאפ: "ההצעה הזאת התקבלה בסוף. נתחיל ליישם אותה בשבוע הבא." שאלו: "מה לא ברור בהודעה? מה אתם צריכים לדעת כדי להבין אותה באמת?".הסבירשהביטויים "ההצעה הזאת" ו"אותה" הם מאזכרים לרעיון שלם שמופיע במקום אחר, ושכותב ההודעה השתמש בהם כדי לקצר ולשמור על שטף הדיבור.

כדי להפוך את התרגול למשמעותי, הנחו את התלמידים לפתח "מודעות למאזכרים" במהלך הקריאה. עליהם להזכיר לעצמם, באופן אקטיבי, למי או למה הכוונה בכל פעם שהם נתקלים בהם, ובכך לשמור על הבנה רציפה. בחרו טקסט אחד מחומרי הלימוד ובקשו מהתלמידים לסמן בו את כל ההפניות המורכבות. הפניות אלו יכולות להיות מילים או ביטויים המתחילים ב"זה", "זו", "האלה", "כאלה", "אלו", "כך", "כמו כן", או ביטויים כמו "המצב שנוצר". לאחר הסימון, הנחו אותם לכתוב ליד כל מאזכר את התשובה לשאלה: "על מה בדיוק מדובר?". בקשו מהם לנסח תשובה מלאה במילים שלהם, כדי לוודא שהבינו את הרעיון במלואו. כעת, עברו לשאלת "למה?". שאלו אותם: "מדוע הכותב בחר להשתמש בביטוי קצר זה במקום לחזור על הרעיון המלא?". עודדו אותם לנתח את כוונת הכותב: האם הכותב רצה ליצור קישור חלק בין פסקאות? האם הוא רצה להימנע מחזרתיות מעייפת? האם הוא רצה להדגיש רעיון שכבר נרמז? ההסבר למניעים אלו מבהיר את תפקיד המאזכרים בהנגשת הטקסט. לבסוף, בקשו מהם לנסח מחדש את המשפט המקורי, תוך הוספת הסבר קצר המתייחס למטרה שזיהו. לחלופין, הם יכולים לתרגל יצירת מאזכרים בעצמם על ידי חיבור שני משפטים והחלפת אחד מהם במאזכר מתאים.

הבנת הפניות מורכבות היא קריטית לקריאה אקדמית ולימודית. היא מאפשרת לתלמידים להתמודד עם טקסטים צפופים במידע, ולהבין את הקשרים הלוגיים שבין רעיונות שונים. מיומנות זו מסייעת לתלמידים לפתח שטף קריאה והבנה, ומקטינה את העומס הקוגניטיבי בעת קריאת טקסטים מורכבים. היא מעודדת קריאה אקטיבית ומונעת קריאה פסיבית, ומחדדת את ההבנה של אופן בניית הטיעון על ידי הכותב.

המלצה זו היא אחת מיני רבות, ונדרשת הפעלת שיקול דעת מקצועי כדי להתאימה לצרכים הספציפיים של התלמידים. ההמלצות מיועדות ליישום על חומרי הלימוד הקיימים בכיתה.