תלמידים מפתחים יכולת להסיק מסקנות מטקסט באמצעות זיהוי רמזים מילוליים והקשרים סמויים, ניסוח שאלות מנחות והסבר ההיגיון שמאחורי המסקנות שהסיקו מתוך הכתוב

מה האתגר? 

נראה שהתלמידים בכיתתך מבינים את הכתוב במפורש, אך מתקשים להסיק מסקנות שאינן מוצגות ישירות בטקסט. 

מה כדאי לנסות?

פתחו בתרחיש יום-יומי: "דמיינו שאתם שואלים חבר 'מה שלומך?', והוא משיב בטון עייף ומהוסס "הכול בסדר". למרות שהוא אומר במפורש "הכול בסדר", אתם מבינים מתוך המילים, טון הדיבור וההיסוסים שלו שמשהו אינו כשורה. הבנה זו, שמתבססת על פענוח של רמזים מילוליים ושל הקשר, דומה מאוד ליכולת הנדרשת בקריאת טקסט: עליכם לחפש רמזים כדי להסיק מסקנות שאינן כתובות במפורש.

כדי ליישם זאת באופן יעיל, הנחו את התלמידים לקרוא טקסט מתוך חומרי הלימוד. תחילה עודדו אותם לזהות "משפטים שדורשים הסבר" – משפטים או תיאורים שבהם חסר מידע מפורש, או כאלה שמעוררים שאלות. לדוגמה, אם בטקסט היסטורי מצוין ש"היחסים בין שתי המדינות הידרדרו במהירות", זה משפט שמחייב הסבר. בשלב הבא, לאחר שזיהו משפט כזה, הנחו אותם לחפש את הרמזים בטקסט: שמות תואר, פעלים או תיאורים שאינם מציגים עובדה יבשה אלא מאפשרים להם להבין את מה ש"בין השורות". אפשר לנסח שאלות מנחות כמו: "אילו מילים בטקסט מרמזות על כוונת הכותב?" או "האם התיאור מכוון אותנו להבין משהו על התחושות של הדמות?" בהמשך בקשו מהם להסביר את ההיגיון שמאחורי כל מסקנה ולהצביע על הקשר בינה לבין הרמזים שמצאו בטקסט. לבסוף הנחו את התלמידים לכתוב פסקה קצרה משלהם, שבה יסבירו את רגשות הדמות או את השלכות האירוע כפי שהבינו אותם מתוך הרמזים.

למה חשוב לשפר?

אסטרטגיה זו חיונית משום שהיא מעודדת את התלמידים לחשוב חשיבה ביקורתית ומעמיקת יותר על טקסטים. במקום להסתפק בהבנה שטחית של פרטים מפורשים, הם לומדים לחבר בין פיסות מידע מרומזות כדי להגיע למסקנות בכוחות עצמם. מיומנות זו היא בסיס לפיתוח יכולות של חשיבה אנליטית וסינתטית, והיא קריטית לניתוח טקסטים מורכבים.