בשנת 2024 השתתפה ישראל בפעם הרביעית במחקר טאליס בבתי ספר (חטיבות הביניים), וממצאיו מספקים תמונת מצב עדכנית על כוח ההוראה בחטיבות הביניים בישראל בהשוואה למדינות ה-OECD, לצד בחינה של מגזרים ותתי-קבוצות בתוך ישראל.במחקר השתתפו 198 מנהלות ו-3,227 מורות מחטיבות הביניים. מכיוון שבישראל רוב המורות והמנהלות הן נשים, הדוח מתייחס אליהן בלשון נקבה אך כלל הממצאים מתייחסים לשני המינים.
מתוך הממצאים עולה:
בכמחצית מבתי הספר בישראל דיווחו המנהלות כי מחסור במורות מוסמכות פוגע באיכות ההוראה – פי שניים מהממוצע במדינות ה-OECD.
48% מהמורות בחטיבות הביניים בישראל עבדו בבתי ספר בהן המנהלות דיווחו כי מחסור במורות מוסמכות פוגע ביכולתו של בית הספר להעניק הוראה איכותית – לעומת 23% בלבד בממוצע מדינות ה-OECD. ביחס לנתוני 2018, מדובר בעלייה של 10% בישראל לעומת 2% ב-OECD. העלייה בישראל אינה מובהקת, בין היתר בשל כמות המנהלים הקטנה במדגם הבינלאומי. פערים ניכרים נרשמו גם בנוגע להוראת תלמידים עם צרכים מיוחדים: 42% מהמורות לימדו בבתי ספר בהן המנהלות ציינו שמחסור במורות המתמחות בהוראה לתלמידים עם צרכים מיוחדים פוגע באיכות ההוראה – לעומת 33% בממוצע במדינות ה-OECD.
שיעור המנהלות שמדווחות שהמחסור במורות מוסמכות פוגע באיכות ההוראה
.svg)
מורות בחטיבות הביניים בישראל משתמשות בבינה מלאכותית בהוראה יותר מב-OECD - ויותר מורות בישראל משקפות צורך בפיתוח מקצועי בתחום.
44% מהמורות בישראל מדווחות כי השתמשו בשנה האחרונה בבינה מלאכותית בהוראה - לעומת 36% בממוצע במדינות ה-OECD. הנתון גבוה אף יותר בקרב מורות בבתי ספר דוברי ערבית (53%). לצד זאת, יותר מורות בישראל מדווחות על צורך מקצועי בפיתוח כישורים לשימוש בבינה מלאכותית להוראה וללמידה (41% לעומת 29% ב-OECD). בכל הקשור לשימוש בכלים דיגיטליים אחרים, שיעורי השימוש היו לרוב גבוהים יותר, אך למעט בשיעורי הלמידה מרחוק - ישראל רחוקה מהובלה בתחום. ייתכן שמועד איסוף הנתונים למחקר (כחצי שנה לאחר טבח אוקטובר 2023) תרם לכך ששיעורי הלמידה מרחוק בישראל היו מהגבוהים בעולם בשנת 2024.
שיעור גבוה יותר של מורות בישראל מדווחות שהן מרוצות מעבודתן, בהשוואה למורות במדינות ה-OECD, ומייחסות חשיבות רבה יותר ליכולתן להשפיע על הדור הבא.
93% מהמורות בישראל מרוצות מעבודתן באופן כללי, לעומת 89% בממוצע במדינות ה-OECD. נוסף על כך, 78% מהמורות היו בוחרות שוב במקצוע ההוראה אילו היתה ניתנת להן האפשרות (לעומת 72% ב-OECD), ורק 12% היו רוצות לעבור לבית ספר אחר אילו היה הדבר היה אפשרי (לעומת 19% ב-OECD).
בחטיבות הביניים בישראל, שיעור המורות שמייחסות להוראה חשיבות מאחר שהיא "מאפשרת להן להשפיע על הדור הבא" - הוא הגבוה ביותר בקרב המדינות המשתתפות (85%). כאשר נשאלו המורות מה חשוב להן בהוראה, כמעט כולן ציינו שהמקצוע מתאים ליכולותיהן האישיות (87%) ומאפשר להן לממש את אהבתן לעבודה עם ילדים ובני נוער (84%).
תפיסת המורות את מידת ההערכה החברתית להוראה היא מפתח לשימור מורות במערכת החינוך. בפיקוח הממלכתי תחושת חוסר ההערכה בולטת במיוחד.
תחושת ההערכה החברתית כלפי המקצוע גבוהה יותר בישראל. 30% מהמורות סבורות שההוראה היא מקצוע מוערך בחברה, לעומת 22% בלבד ב-OECD. ואולם, קיימים פערים גדולים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית: שיעור המורות בבתי ספר דוברי ערבית שסבורות כי המקצוע מוערך בחברה עומד על 55% – פי שלושה מבקרב המורות בבתי ספר דוברי עברית (22%). בפיקוח הממלכתי-דתי 34% חשות מוערכות – פי שניים מבפיקוח הממלכתי (17%). מניתוח רגרסיה עולה שהסיכון לעזיבה של מורה שחשה הערכה חברתית למקצוע נמוך פי שלושה ביחס למורה שאינה חשה בכך.
