אתגר המוטיבציה של התלמידים במענה למבחנים מלווה את ראמ"ה לאורך השנים בכל סוגי הערכה, גם ההערכה הארצית (מבחני וסקרי תנופה) וגם בהערכה הבינלאומית (מבחני פיזה, פירלס וטימס).
תפיסתנו בראמ"ה היא שהמוטיבציה להשתתפות צריכה להיות פנימית, כחלק מהאחריות והמחויבות של התלמיד, ולא בתמורה לתועלת אישית שתצמח לו מכאן. נכון לשקף לתלמידים באופן פתוח וכן שהמבחן נועד לסייע לבית הספר ולמערכת החינוך להיות טובים יותר, להבין מה האתגרים ומה החוזקות שבפני המורים ולעזור לדור הבא של התלמידים להצליח יותר. איננו חושבים שנכון למסור לתלמידים מידע שגוי, כאילו תוצאות המבחן ייכנסו לתעודה או ישפיעו בצורה כלשהי על עתידם האישי. אנו מאמינים שנכון שנתנהל כמערכת בצורה פתוחה ושקופה.
לצד זאת, ראוי לזכור ולהזכיר שההשתתפות בהערכה החיצונית היא חובה, והמבחן הוא חלק מהדרישות בשגרת החיים בבית הספר, על כל המשתמע מכך. כשם שהתהליך החינוכי נועד להקנות לילד תחושת אחריות ומחויבות גם כאשר אין לו תועלות אישית מכך בטווח המיידי, כך יש לחנך גם להשתתפות רצינית במבחן גם ללא תועלת אישית, כחלק ממאמץ בית ספרי. אי השתתפות במבחן יכולה וצריכה לקבל מענה במסגרת תהליכי העבודה בבית הספר.
חשוב לזכור שרמת המוטיבציה היא אתגר לכלל בתי הספר (במחקרים ארציים) ולכלל המדינות (במחקרים בינלאומיים). תוצאות המבחנים הסטנדרטיים מבוססות לרוב על השוואה בין בתי ספר דומים לאורך מספר שנים. לכן, תיאורטית, ככל שהעדר מוטיבציה היא תופעה קבועה ומתמשכת, המשפיעה באופן דומה על קבוצות שונות, ייתכן שההטיות במונחים שנתיים "מבטלות זו את זו", וההשפעה על התוצאות נמוכה יחסית. כדי לקבוע זאת, נדרש כמובן מחקר ייעודי בנושא.
בשורה התחתונה - נכון בעיננו לעודד את המוטיבציה להשתתף ולעשות את המיטב במבחן דרך שכנוע ורתימה, ושיקוף תכליתו האמיתית של המבחן.
