מעבר בתי ספר יסודיים לניהול עצמי: תפיסות ועמדות כלפי התכנית בקרב מצטרפי תשע"ג ותשע"ד בשנת היישום הראשונה והשנייה (נתוני תשע"ד)

על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך (תשע"ה), המעבר לניהול עצמי של בתי ספר משמעותו הנהגת מדיניות ניהולית-חינוכית שבמסגרתה מועברים לבתי הספר ממשרד החינוך ומהרשויות המקומיות סמכויות, משאבים ואחריות. למנהל בית הספר ולצוותו ניתן מרחב של סמכות וגמישות בהיבטים פדגוגיים, ארגוניים וכלכליים לשם מימוש יעדיו וצרכיו של בית הספר, ומוקד קבלת ההחלטות מועבר לבית הספר. המעבר לניהול עצמי משתלב במהלך המערכתי שמוביל משרד החינוך לקידום למידה משמעותית של תלמידים בכל מערכת החינוך, בד בבד עם עמידה בהישגים הנדרשים במאה ה-21 .הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) ליוותה את מצטרפי תשע"ב בהערכה מעצבת לאורך שלוש שנות היישום וההטמעה של הניהול העצמי. המחקר כלל שיטות מחקר איכותניות וכמותיות ודן באופן מעמיק בתפיסות ובעמדות לגבי יישום הניהול העצמי בבתי הספר היסודיים, תוך התייחסות לבעלי תפקידים רבים, ביניהם גם בעלי תפקידים ברשויות, מפקחים, כמו גם גורמי מטה ובעלי תפקידים במינהלת הניהול העצמי.מטרת הדוח הנוכחי להשלים את הדוח שנכתב לגבי מצטרפי תשע"ב (ראה דוח "מעבר בתי ספר יסודיים לניהול עצמי: תפיסות ועמדות כלפי התכנית בשנת היישום השלישית בקרב מצטרפי תשע"ב (נתוני תשע"ד)" ) באמצעות הצגת העמדות והתפיסות של מנהלים, מזכירות ומורים בשנת היישום הראשונה בבתי ספר שהצטרפו לניהול העצמי בתשע"ג ובתשע"ד, וכן באמצעות הצגת עמדותיהם של מצטרפי תשע"ג בשנת היישום השנייה. דוח זה מתבסס אך ורק על שיטות כמותיות, כך שמטרתו להציג תמונה רוחבית, גם אם פחות מעמיקה, של תהליכי הטמעת הניהול העצמי.