מדידה בשירות הלמידה: הלכה ומעשה

עיון במסמכי היעדים של שרי חינוך לדורותיהם מעלה כי נכללים ביניהם שלושה יעדי-על למערכת החינוך: מיצוי הפוטנציאל (הלימודי, היצירתי והערכי) של כל תלמיד, צמצום פערים וקיום סביבת לימוד בטוחה. בהנחה שיש הסכמה רחבה על יעדים אלו, עולה השאלה כיצד נדע אם הושגו. כיצד יידע כל הורה אם אכן סיפקה מערכת החינוך לילדיו את הכלים הנחוצים לו כדי להשתלב בהצלחה כאזרח בוגר ופעיל בחברה? כיצד יידע כל אחד מהשותפים לתהליך החינוכי (מורים, מנהלי בתי ספר, ובעלי התפקידים השונים במערכת החינוך) אם מילא את תפקידו כהלכה ואם ניתן מענה הולם לתלמידים מסוגי רקע שונים? כיצד נאתר פערים וכיצד נדע אם הצטמצמו? כיצד יידע הציבור שדור העתיד של ילדי ישראלהוכשר לעמוד באתגרי המאה ה-21? איך יובטח לציבור כי המשאבים הרבים המופנים למערכת החינוך מנוצלים נכונה ומשפיעים כפי שתוכנן? ואיך יוכח למקבלי ההחלטות שכדאי למדינה להגדיל את השקעותיה בחינוך, אפילו על חשבון צרכים חשובים אחרים? כדי לבחון את מידת השגתם של היעדים הללו נדרשים כלי מדידה והערכה תקפים, הנבנים באופן מקצועי.מדידה והערכה הן סוגיות מורכבות בכל המגזרים - במגזר העסקי ואף יותר מכך במגזר הציבורי. בתחום החינוך יישום תהליכי מדידה והערכה קשה שבעתיים: תהליכי הלמידה וההוראה מורכבים מאין כמותם, השונות בין התלמידים רבה, קיימות גישות פדגוגיות שונות להשגת יעדי החינוך, תכניות רבות מיושמות במערכת החינוך ומקצת התפוקות והתוצאות מושגות רק לאחר שנים של השקעה.