חזרה לבלוג
נאומים וכנסים

‍מערכת החינוך 2025: אתגרים והזדמנויות

05/2025
מחשב זמן קריאה...

השנה אנחנו מציינים עשרים שנה לאישור ההמלצות של דוח דוברת ועשרים שנה להקמת ראמ"ה.

זה זמן טוב לשאול: מה קרה בעשרים השנים האלה במערכת החינוך? מה קרה אצלנו בישראל? מה קרה בעולם?

בתחום החינוך, המחקרים הבין-לאומיים הם כנראה המקור היחיד שמספק תמונת אורך (בזמן) ורוחב (במדינות). והריהם. ישראל משתתפת בשלושה מחקרים מרכזיים:

הישגי ישראל במבחנים הבין-לאומיים בעשרים השנים האחרונות, לעומת ממוצע ההישגים של שאר המדינות המשתתפות. במבחן פיזה במתמטיקה לתלמידי כיתות ט' ו-י' בין 2006 ל-2022 הישגי ישראל עלו ב-16 נקודות לעומת ירידה של 25 נקודות בממוצע המדינות. במבחן פיזה במדעים לתלמידי כיתות ט' ו-י' בין 2006 ל-2022 הישגי ישראל עלו ב-11 נקודות לעומת ירידה של 15 נקודות בממוצע המדינות. במבחן פיזה בקריאה לתלמידי כיתות ט' ו-י' בין 2006 ל-2022 הישגי ישראל עלו ב-35 נקודות לעומת ירידה של 16 נקודות בממוצע המדינות. במבחן טימס במתמטיקה לתלמידי כיתות ח' בין 2007 ל-2023 הישגי ישראל עלו ב-24 נקודות לעומת עליה של 28 נקודות בממוצע המדינות. במבחן טימס במדעים לתלמידי כיתות ח' בין 2007 ל-2023 הישגי ישראל עלו ב-13 נקודות לעומת עליה של 12 נקודות בממוצע המדינות. במבחן פירלס בקריאה לתלמידי כיתות ד' בין 2001 ל-2022 הישגי ישראל עלו בנקודה לעומת ירידה של שתי נקודות בממוצע המדינות.

פיזה  – שלושה מבחנים בקריאה, במתמטיקה ובמדעים, לבני ובנות 15. נהוג לומר שאלה מבחנים מבוססי מיומנויות, שאלות ב"הקשר של החיים". לפניכם דוגמאות לשאלות כאלה. ובשלושת התחומים, לאורך התקופה הזאת, ישראל עולה ומדינות ה-OECD יורדות, ועדיין – במתמטיקה ובמדעים אנחנו נמוכים מהממוצע.

שאלה מתוך מבחן פיזה. מימין כתוב: "היעזרו בקטע שבצד שמאל כדי לענות על השאלה, סמנו את תשובתכם והקלידו את ההסבר. לפי הנתון של הפרש הנקודות הממוצע לעונה זו, האם ייתכן שלמעשה הנבחרת לא ניצחה בשום משחק בהפרש של 19 נקודות?". משמאל מופיעה תמונה של כתבה בה כתוב: "נבחרת הכדורסל של זדלנד זכתה באליפות! ניצחה בכל המשחקים העונה. השיגה הפרש נקודות ממוצע של 19 נקודות."

בטימס, יש שני מבחנים, לתלמידי כיתות ח'. נהוג לומר שאלה מבחנים מבוססי ידע, HARD CORE מתמטיקה ומדעים. גם כאן יש לפניכם דוגמאות לשאלות, כדי להבין ההבדל.

שאלה מתוך מבחן טימס. מימין כתוב: "יעל רוצה לקנות שטיח בצורת ריבוע. היא מבחינה שעל כמה מהמדפים מצוין שטח שהוא מספר ריבועי. לחצו על כל המדפים שמצוין עליהם שטח שהוא מספר ריבועי". משמאל מופיעה תמונה של ארבעה מדפים אשר לצד כל אחד מהם כתוב אחד מהגדלים הבאים: 48 מ"ר, 64 מ"ר, 81 מ"ר, 90 מ"ר.

בטימס עלינו מאוד לאורך השנים, היינו מעל הממוצע, ונפלנו חזק לפני שנתיים. חזרנו לממוצע. התוצאות של המבחן הזה הובילו את שר החינוך הנוכחי, יואב קיש, להחלטה על השינוי המבני הגדול ביותר שהיה במשרד בשנים האחרונות.

בפירלס, יש מבחן אחד, באוריינות שפה,לתלמידי כיתות ד'. גם שם, היינו מעל הממוצע, והפער הזה נסגר.

מה הנתונים האלה מספרים לנו? שבידע במתמטיקה ובמדעים אנחנו ממוצעים. במיומנות, בתרגום של ידע למשימות החיים, אנחנו חלשים. וישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות מדינה ממוצע מינוס.

אז אנחנו ממוצעים מינוס. כבר תקופה. וכדי לא להיות ממוצעים מינוס, חשוב לדעת היכן להתערב. לא על פי תחושות. אחרי שנתיים וחצי בתפקיד, אני מבקש להציג ארבעה אתגרים שהם גם הזדמנויות:

1. מורים: אנחנו עוסקים הרבה במחסור במורים, ובשכר המורים שעלה. צריך להבין: המחסור נגזר מהשאלה של כמה מורים צריך. אם מלמדים הרבה שעות, צריך הרבה מורים. ותשומות או שעות הן הרי לא פרמטר להצלחה. שכר חשוב וקריטי. גם כאמירה חברתית, וגם כי מורה חייב לחיות בכבוד. אבל מה שקורה הוא שלמרות העלאות השכר - ציוני הבגרות המנורמלים של סטודנטים שנכנסים ללמוד הוראה הולכים ויורדים. השקף לפניכם.

גרף המציג את ממוצע הבגרויות המנורמל של סטודנטים במסגרות לימודים שונות (האוניברסיטה הפתוחה, מכללות לחינוך, מכללות אקדמיות ואוניברסיטאות) בין השנים 2000 ל-2016. ניתן לראות שבמכללות לחינוך ממוצע הבגרויות ירד לאורך השנים. בנוסף, יש פער ניכר בין ממוצע הבגרויות במכללות לחינוך לבין ממוצע הבגרויות באוניברסיטאות, שהוא גבוה יותר.

וכאשר מנתחים את ה-FUNNEL של כניסת מורים למערכת, מגלים מאות מיליוני שקלים שמושקעים בתהליכי הכשרה ויורדים לטמיון: על כל עשרה סטודנטים שהתחילו ב-2015 ללמוד במכללה חינוך, 6 סיימו את הלימודים ו-5 נשארו במערכת יותר משלוש שנים. אנחנו כמדינה מסבסדים שכר לימוד, אך בסוף - רבים נושרים, ביניהם גם אלה שאנחנו הכי רוצים - הנקודות הכתומות: סטודנטים עם ממוצע בגרות גבוה.

גרף המציג שתי קבוצות סטודנטים שהחלו ללמוד הוראה ב-2015: סטודנטים עם בגרות מובילה (בגרות עם ציון ממוצע של מעל 0.6 סטיות תקן ביחס לממוצע הבגרות של כלל התלמידים שקיבלו בגרות באותה שנה) ויתר הסטודנטים. ניתן לראות שכאשר החלו ללמוד במכללות לחינוך כ-36% היו בעלי בגרות מובילה. מתוכם 62% הוגדרו כ"זכאים לתואר" בתום שש שנים מתחילת לימודיהם. כ-38% מתוך המסיימים השתייכו לשליש העליון של ציוני הבגרות. לאחר מכן 60% מהסטודנטים שהחלו ללמוד ב-2015 נקלטו לעבודה בהוראה בתוך שמונה שנים מתחילת לימודיהם. מתוכם, כ-37% היו בשליש העליון של ציוני הבגרות. לבסוף 50% נשארו ללמד לאחר שלוש שנים, מתוכם כ-37% היו בשליש העליון של התפלגות ציוני הבגרות.

2. חרדים וערבים: מאז האג'נדה של מנואל טרכטנברג, הפורום הזה ממוקד מאוד בשתי הקבוצות האלה, ובצדק. אני אהיה זהיר ואומר שציבורית, העיסוק בחינוך החרדי הוא הרבה יותר אינטנסיבי מהחינוך בחברה הערבית - ואני לא בטוח שזה צריך להיות המצב.

שלושה תרשימים המציגים את הפערים במבחני פיזה במתמטיקה, מדע וטכנולוגיה ואוריינות קריאה. בשלושת התחומים מוצגים הפערים בין בנות חרדיות לבין בנות בפיקוח הממלכתי-דתי, בין בנות חרדיות לביות בנות בפיקוח הממלכתי ובין דוברי העברית לערבית. בשלושת התחומים הנבחנים הפער בין דוברי העברית לערבית נותר משמעותי לאורך השנים, אך בהשוואה בין הבנות בחינוך החרדי לממלכתי-דתי ולממלכתי ניתן לראות שהן אמנם החזיקו בהישגים נמוכים יותר במהלך המדידה אך לאורך השנים צמצמו את הפער ואף השיגו את הבנות בפיקוחים השונים והתעלו עליהן בהישגים.

השנה ראמ"ה בחנה כשליש מהבנים החרדים בייסודי, וכמעט את כל הבנות החרדיות בסמינרים בכיתות ט'. הן גם משתתפות בפיזה. הרבה שנים. מהנתונים אנחנו רואים שהן לא רק סגרו את הפערים ביחס לממלכתי, אלא הן אף עולות על בנות הממלכתי והחמ"ד בחלק מהתחומים. לעומת זאת, ראו את הפערים בין דוברי ערבית לבין דוברי עברית לאורך עשרים שנה. פער של כמאה נקודות לפחות, שהן כחמש שנות לימוד.  שירין תדבר אחרי, והיא מביאה רעיונות חדשים, אבל צריך לומר בכנות: עד היום, אין לנו שום מחקר על משהו שמתקרב לסגור את הפער הזה, בהיקף רחב, בחברה הערבית.

אז השנה הרחבנו את המדידה בציבור החרדי. הבנים והבנות בבני יוסף עשו לראשונה אי פעם מיצבים באנגלית, לצד מתמטיקה ושפה, בחינוך העצמאי יש מתווה מוסכם להשתתפות במבחני ראמ"ה. אבל - כמו שאנחנו רואים אצל דוברי הערבית, מבחנים הם לא ערובה להצלחה. משהו גדול בחינוך בחינוך במגזר הערבי צריך להשתנות.

3. מבנה: אנחנו עוסקים המון בשאלות של אפקטיביות בחינוך. אני רוצה להסיט את תשומת ליבו של הפורום לשאלת המבנה. עובדתית, משרד החינוך הוא הארגון עם הכי ההכנסות הכי גבוהות במדינת ישראל. בשנה שעברה זה הגיע ל-90 מיליארד שקל שמנוהלים דרך ציר ניהולי אחד, יותר מטבע, יותר מבנק הפועלים, פחות מתקציב החינוך של העיר ניו יורק.

תרשים עמודות המציג את התקציב במיליארדים של גופים שונים. משמאל לימין: בנק הפועלים 21, טבע 60, משרד החינוך 87, תקציב עיריית ניו יורק 144.

קריטי שהסטנדרטים והערכים ייקבעו ברמה הלאומית, חסרה עבודה על המבנה הנכון למערכת הזו. לא רק בהיבט הקבוע של ביזור, שם הגפ"ן עשה מהפכה, אלא גם בשאלה של מבנה המשרד. אני שואל איך מתנהל מטה שלחברה בהיקף כזה? איך עובדים מנגנוני הדיווח? האם זה ארגון אחד? האם כמה חטיבות? אלו שאלות שמצריכות חשיבה.  

4. המדידה: ואחרי שדיברנו על הכל, נדבר עלינו. אנחנו בראמ"ה עובדים קשה כדי להפוך המדידה למועילה, וגם לרלוונטית. קשה מאוד לעשות שינויים במגזר הציבורי, אבל ראמ"ה בשנתיים האחרונות נבנתה מחדש. הפסקנו לפרסם ציונים מספריים, אלא רק קטגוריות, אין עוד טבלאות ליגה, התחלנו לתת תעודות הערכה לתלמידים שמשתתפים כי הם עוזרים לנו, ואין עוד דו"חות עבי כרס למנהלים ולציבור. שינינו גישה.

ילדה בכיתה ו' מחזיקה בתעודת הוקרה של ראמ"ה.

שינוי גדול נוסף שנעשה בשנה הבאה הוא מבחן חדש, דיגיטלי לגמרי, במובייל, שיבדוק רק מיומנויות. חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית, אוריינות דיגיטלית, אוריינות מידע. הידע חשוב לעולם של מחר, אבל חשובים עוד כמה דברים. בעיקר איך אנחנו עובדים בסביבה דיגיטלית, פתוחה. על הטלפון הנייד. וכך יתנהל המבחן. (יש לכם כרטיס QR!)

אם אנחנו נהיה רלוונטיים, הסיכוי שהמנהלים במערכת יקשיבו לנו גדל. בשנה שעבר, מחצית מהמנהלים אמרו ששינו דברים בעקבות הדוח הקצר ששלחנו להם, ורק התחלנו.

צילום: עודד קרני

No items found.
No items found.