תלמידים יפנו לעזרה בעקבות פגיעה מינית בעזרת הפחתת חסמים רגשיים המעכבים את הפנייה לצד הכשרת הצוותים החינוכיים לתת מענה מותאם והנגשה של גורמי הסיוע

מהו האתגר?

• ילדים ומתבגרים מתקשים לספר ולחשוף פגיעה מינית שעברו בין היתר מהסיבות הבאות:
  
  • הם חוששים שלא יאמינו להם
  • מרגישים תחושת אשמה
  • חוששים מהשלכות החשיפה
  • נמצאים לעיתים תחת איום של הפוגע המבקש לשמור סוד
  • מרגישים בושה גדולה
  • תחושת חוסר אונים והסתגלות למצב
  • ילדים צעירים לא מזהים שזאת פגיעה מינית
  • לעיתים לא יודעים למי לפנות

כיצד נוכל לשפר?

תלמידים פונים יותר לעזרת הצוות החינוכי ומשתפים בפגיעה, כאשר בסביבה החינוכית:

• קיים שיח רגשי ויחסים של קרבה ואכפתיות בין מורים לתלמידים
• ישנה רגישות לאיתותי מצוקה של ילדים מצד צוותי החינוך
• מתקיים מטיפול עקבי ודיסקרטי בפניות של תלמידים לעזרה
• ישנם גבולות ברורים ושמירה על מוגנות
• צוותי החינוך יודעים לנהל את השיחה הראשונית של חשיפת הפגיעה

פרקטיקות שניתן לקדם: 

• בניית תשתית בית ספרית המאפשרת מעגלי שיח רגשי בין מורים לתלמידים
• הכשרת הצוות החינוכי לניהול של שיח ראשוני עם תלמידים בעקבות חשד לפגיעה
• בשיחה אישית עם תלמיד המעורר דאגה או רומז שנפגע חשוב שהמורה/היועצת יפעלו על פי הקווים המנחים הבאים:
  
  • יש להתייחס ברצינות לדברים שהתלמיד מספר גם אם הדברים נשמעים מבולבלים, או שיחזור בו מדבריו.
  • להסביר במפורש שהנפגע אף פעם לא אשם בפגיעה המינית בו. האחריות היא תמיד של הפוגע.
  • להקפיד על מתן תמיכה וחיזוק על האומץ לספר
  • העברת מסר של ליווי ותמיכה- מרגע השיתוף הוא לא לבד.
  • הבטחת דיסקרטיות אך הימנעות מהבטחת סודיות
• התלמידים ישתתפו מידי שנה בשיעורי "הכוחות שבדרך" העוסקים במניעת פגיעה מינית בהם ילמדו באופן מותאם גיל להבין את חשיבות הפנייה לעזרה ולזהות באופן אישי את גורמי התמיכה אליהם הם יכולים לפנות.

למה זה חשוב?

פנייה לעזרה בעקבות פגיעה מינית מהווה שלב משמעותי בתהליך עצירת הפגיעה וקבלת סיוע מותאם. עם זאת, ילדים ומתבגרים שנפגעו חווים לעיתים קרובות חסמים רגשיים רבים , כגון בושה, אשמה ובלבול, המעכבים את הפנייה לעזרה. ניתן לחזק את יכולתם של תלמידים לפנות לעזרה באמצעות הפחתת חסמים רגשיים אלו, לצד הכשרת צוותי החינוך לנתינת מענה מותאם והנגשה ברורה של גורמי הסיוע והכתובות האפשריות לפנייה.