מדוע במבחני ראמ"ה אין ציון אישי לתלמיד?

המבחניים הארציים של ראמ"ה תוכננו ונבנו על מנת לספק תמונת מצב בית ספרית ומערכתית על החוזקות והאתגרים במקצוע הנבחן, ביחס לבתי ספר דומים. זאת, במטרה לאפשר למנהלי ומנהלות בתי הספר, ולמחוזות ומטה משרד החינוך, לקדם מהלכי שינוי מכווני נתונים. המבחנים הארציים של ראמ"ה לא נועדו ולא פותחו על מנת לבחון תלמידים באופן פרטני, ולכן בצורתם הנוכחית, לא ניתן להשתמש בנתונים שלהם להערכה אישית. יש שתי סיבות מרכזיות שעומדות מאחורי מדיניות זו:

• הראשונה – מבחן שכולל ציון לפרט הוא מבחן עתיר סיכון בעבורו. מבחן רשמי שכזה עלול לקבוע תיוג של התלמיד שישליך על ההתייחסות אליו בכל הלימודים. מבחן שכזה עלול לייצר לחץ עצום מצד התלמיד ומשפחתו, למסד תהליכי הכנה שונים, עד כדי "מרכזי הכנה" פרטיים (כמו בפסיכומטרי) ולחייב תהליכים תפעוליים מורכבים שישבשו את תהליכי הלמידה בבתי הספר.  
• השנייה – מבנה המבחן וכמות הפריטים בו יצטרכו להשתנות. יש הבדל בין מבחן שנדרש לשקף את מצב הכיתה (ולוקח בחשבון שונות בין תלמידים), לבין מבחן שיש צורך לבחון בו את סך ידיעותיו של כל תלמיד ותלמיד, בנפרד, בכל תחום. ראמ"ה מפתחת מבחנים ומבדקים אישיים, דוגמת מבחני המחוננים או מבדקים להערכת אינטליגנציה. מדובר בפיתוח שונה.  

במצב שבו אין ציון, עולה לעתים רבות שאלת המוטיבציה של התלמיד להשתתף. היא רלוונטית גם למבחני ראמ"ה וגם למשל למבחנים בינלאומיים בהם ישראל משתתפת (פיזה, פירלס וטימס), שגם בהם אין ציון לתלמיד. הקדשנו לכך התייחסות בשאלה נפרדת.